יוסי וקסמן

על התערוכה

 

במהלך כתיבת הרומן האחרון שלי (הוצאת חרגול-מודן), שמספר את סיפור השריפה על הכרמל, סיפור עין הוד, ומשלב אלמנטים ביוגרפים, יצא לא פעם ששאלתי את עצמי האִם כפר האמנים עין הוד אינו אלא מראה מחדדת, אולי עקומה, של המעשה הקולקטיבי הישראלי (הציוני), מעשה שהשפיע ומשפיע באופן ישיר על הפרטים הגרים בכפר הזה, מעשה שמשפיע על יצירתם במרחב הספציפי הייחודי?

 

הדברים חלחלו גם לציורים שציירתי ולעבודות הדיגיטליות שיצרתי במקביל לכתיבת הרומן, ויצא לא פעם שהשלימו את הטקסט הספרותי; ומכאן הדרך לתערוכה הייתה טבעית מאוד...

 

אבל התערוכה אינה פוליטית (אף שכל מהלך אמנותי הוא פוליטי, באופן ישיר או עקיף), ולא מפני שאני חושש מהנגיעה בפוליטי, להיפך. אני מוצא שדווקא המצב האמביוולנטי של הסיפור הזה מושך אותי, הקיום השביר שמעלה שאלות נוקבות מחד, אבל גם חי איתן באיזשהו סוג של שלום מאידך.

 

ושאלתי: האם גם הטבע הוא פוליטי אצלנו? שהרי השריפה האחרונה על הכרמל כילתה את היער מול הכפר, המיתה לא מעט בעלי חיים, וגם החריבה כמה בתים וגנים בכפר עצמו...

 

בעבודות הפלסטיות וברומן אני משלב את החי והצומח, את הנוף, וגם את "תולדות האמנות", בייצוג של דימויים נוצריים וסצנות כנסייתיות - "הצלוב", "ישו נכנס לעין הוד", חמורו של המשיח". בעלי החיים (חזירי בר, זאבים, ובתקופה האחרונה בעיקר – עורבים), היער, רוחות השרקייה המזרחיות, האֵש; כולם מדברים אצלי.

 

וככה כתבתי בספר:

 

"אני שקרן מדופלם. אני מוצא שהרבה אנשים כאן בכפר שקרנים מדופלמים כמוני.
האמנות היא הרי שקר מוחלט, התחזות, הונאה, גם כשהיא מתארת נוף מדויק לכאורה,
או דיוקן שמצויר בסגנון ריאליסטי. אפילו תצלום אמנותי הוא שקר גמור. אני חושב שלולא השקרים שלי, הקטנים והגדולים, כבר מזמן הייתי שם קץ לחיי..."

 

וגם:

 

"אני האֵש ששרפתי לכם את הגנים שלכם היפים, אני האֵש שעליתי בהר וירדתי במטע הזיתים, אל הכביש, אל הכביש... אני שדילגתי במדרגות והגעתי לכיכר הגדולה, איפה שעשן חנק את האנשים שהיו מקללים ומשתעלים. אני ששרפתי ושעוד אשרוף אתכם, אם לא השנה, אז בשנה הבאה, ואם לא בשנה הבאה, אז בשנה שלאחריה. לא תצליחו לברוח ממני! אשרוף לכם את הציורים ואת הפסלים ואת המייצבים, את התצלומים ואת עבודות הווידיאו-ארט שלכם, אבעיר לכם את הגלריות ואת המוזיאונים, את תולדות האמנות הקצרה והרעועה שלכם, אחרוך לכם את האמנות המזויפת שלכם. אני האֵש האֵש האֵש..."

 

***