יוסי וקסמן

״בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון, ומדי הרימו מעט את ראשו היה רואה את כרסו החומה והמקומרת, העשויה חוליות נוקשות ומקושתות, עד שהכסת כמעט שאינה יכולה להיאחז בה עוד ועומדת לצנוח מעליה לגמרי. רגליו המרובות, הדקות ועלובות לעומת מותר גופו, ריצדו לעיניו בחוסר ישע.״

(״הגלגול״, תרגום של ישורון קשת, הוצאת משרד הביטחון, 1975)

 

במפנה המאות התשע-עשרה והעשרים, התפרץ אל העולם הסיפור על אדם שנהפך לחרק. גריגור סמסא, גיבור ״הגלגול״, הפך לחרק, לפראי, ליצור שנשלט על ידי יצריו הקמאיים ביותר, לחרק שדומה במראהו לאיבר מין גברי. וחייו, עד מותו הבלתי נמנע, משתנים מהקצה אל הקצה. קפקא יצר דמות ספרותית שעד עצם היום הזה היא אחת הדמויות ״המשתנות״ המשפיעות ביותר על תרבות המערב.

 

והיום, במאה העשרים ואחת, בצל הנגיף העולמי ובימי הסגר שנכפה עלינו, כולנו גריגור סמסא, גריגור החרק התקוע במיטתו ובחדרו באין מושיע. והעולם, למרות אסוננו, דווקא ממשיך בשלו: האביב יפהפה, הפרחים פורחים, הדבורים עמלות, החרקים בשלהם, הנחשים יוצאים ממאורותיהם. פתאום, בלי שום הודעה מראש, האדם חזר אל ממדיו האמיתיים, ובעל כורחו – פתאום הוא יצור פגיע ולא בונה ומחריב עולמות. והעולם כהרגלו – מתקדם ומשתנה ממוטציה למוטציה, מאסון לאסון.

 

סגור בביתו ומתוך פרץ יצירה יצר יוסי וקסמן בתוך מספר ימים סדרה של עבודות מחשב: קולאז'ים בצבעים עזים המכילים בתוכם את דמותו של קפקא, תיקן אמריקאי מצוי וצילומים אירוטיים מהאלבום האישי שלו: מאות תיקנים סוגרים על דמותו של הסופר המיוסר בעבודה אחת ובאחרת וקסמן (בעצמו גם סופר ידוע) מתבונן על הנחיל. הוא מכסה את המראה המאיים והדוחה של הנחיל בצבעוניות וורהולית. בחלק מהעבודות הוא מבודד תיקן אחד אדיר ממדים ומצמיד אותו לגופו הערום. בסדרה זו חוזר וקסמן גם לעבודות קודמות שלו בהם השתמש בדימויים הומו אירוטיים.

 

התערוכה מבקשת להגדיר את ״רוח התקופה״ שלנו, שהיא תקופה מוגזמת, רעשנית, משתנה ללא רחם, מרובת דימויים ורעיונות שהעין והשכל כבר אינם יכולים להכיל, עד לבחילה ולהקאה.

​

                                                          ***