יוסי וקסמן

ברומן החדש והזורם שלו, בעל השם הכובש והפרובוקטיבי "ואלוהים הרג את הכלה", מלווה יוסי וקסמן שלושה דורות של נשים חריגות לחלוטין, כל אחת לשעתהּ, בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, וּפְרֶד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה הישנה: הדתית, השוביניסטית, הגזענית. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות מבקשות שלוש הגיבורות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש.

 

זוהי פרוזה וידוּיית-תודעתית וזורמת מאוד, מחאתית, אבל גם מצחיקה בגרוטסקה שלה, פרוזה בלשון ישירה ומושחזת, כתובה ביד אומן וירטואוזית, שנעה בין השנים וסיפורי הדורות, ומעלה על נס את העוצמה שבמאבקי היומיום של שלוש נשים ייחודיות. זוהי פרוזה המשלבת בין כתיבה היסטורית עם פרספקטיבה לִלְשון היומיום בהווה, פרוזה שהיא גם פלסטית, קאמפּית וקרנבלית, נועזת ותזזיתית. וכמו תמיד אצל וקסמן, בין אם הוא עושה זאת בכתיבה בוטה בין אם בעדינות מרבּית, כהומוסקסואל מוצהר בצד הנשי, אין הוא מתייפייף באופן מיותר בהצהרות חלביות, תקינות פוליטית, כי הוא באמת שם, בצד הנשי-אנושי, בלי שום הכרזות מיותרות.

​

***

​

״וקסמן עושה כבוד למגדר ולמגזר עם הרומן הסוער הזה, הכמעט אלמודוברי, המתפקע מכל טוב, שמלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בירושלים
הלא ממש קדושה. וקסמן בשיא כוחו.״

 

ירון פריד, מעריב 

 

 

״כל הדמויות בספרו החדש של יוסי וקסמן חוגגות את החיים במלוא יופיים, כיעורם ועליבותם. הקומפוזיציה מבריקה והקרנבל הזה מהנה ביותר. תקראו.״

​

תמר משמר, ידיעות אחרונות

 

 

השפה של וקסמן כל כך משוחררת ומזכירה זרימה של לשון מדוברת כמו ברומנים הטובים יותר של דן בן אמוץ. הצד הפלסטי, הציורי ברומן, אף תורם לצבע ולקאמפּיוּת הקרנבלית, הבינתחומית, הנועזת והתזזיתית. לטעמי, הגיע הזמן לתת לווקסמן פרס מכובד ומכבֵּד על מפעלו הספרותי ולהוקיר את הקורפוס שלו, בעיקר בשל כתיבתו הרגישה והאחרת על נשים.

 

רן יגיל, סלונט

 

 

מתוך ״נאמנים למקור: לכבוד שבוע הספר – ספרים ישראלים שחייבים לקרוא״.

אלה הם סיפוריהן של שלוש נשים משלושה דורות שונים – שחלקן מתו מזמן, אך כולן חזקות, ורבליות וסוערות – שמנהלות יחסים סבוכים עם גברים, נשים, המוות והחתונה, בציר מרכזי שהן נמשכות אליו ובורחות ממנו.

 

קרן דותן, ישראל היום

 

 

זהו ספר יפה שכנראה רק סופר שהוא גם צייר יכול לצייר. אבל זהו גם ספר רדיקלי. פמיניסטי רדיקלי עד העצם. קווירי, עסיסי ונושך, כמו שרק ספר בשם הזה יכול להעז להיות, ובמיוחד בתקופה הזאת.

 

דנה ג. פלג

 

 

לא יכול להיות עיתוי מתריס ומשמעותי יותר לצאת ספרו החדש של וקסמן, שכמו ביתר ספריו, פורע סדרי עולם, משתלח בכל הפרות הקדושות, לא שם מחסום לפיו, את שלו הוא אומר בקולי-קולות ובתפארת בכחנלית של חיים, הנאה, סבל, שיגעונות למכביר, וכמובן – אהבה על כל גווניה.

 

יעל ישראל

 

 

בכל פעם שווקסמן מוציא ספר חדש אני חושב לעצמי, כמה רחוק הוא ילך עם הכתיבה שלו. ככה זה אצל וירטואוזים שניחנים בכישרון כתיבה וביכולת לכתוב בכמה רמות של העברית, במשחק הלשוני הזה הכה מיוחד. וקסמן מציג בספר שלושה דורות של נשים ממשפחה אחת, אבל כל אחת מהן נשמעת ומתבטאת אחרת.

 

עולם הספרים של שניר פלג

​

​

בכתיבה מושחזת ושפה ציורית להפליא, מלאת חוש הומור ועתים בוטה, מביא וקסמן את הנרטיב הנשי של הישראליות. צחקתי, כעסתי, נעצבתי. ספרו נפלא וירושלים נוכחת בו בכל מובן.

​

דורית ישראל