יוסי וקסמן

דבר האוצרת

 

יוסי וקסמן, סופר, צייר ומעצב, מציג על קיר הכניסה למוזיאון  "תמונת מחזור" של עשרה משוררים וסופרים, מהבולטים והמשפיעים בעולם הספרות והשירה העבריים. זהו מיצב של גיבורי תרבות אייקונים, שאינם עימנו עוד, חלקם הלכו לעולמם בשיבה טובה ואחרים בנסיבות טרגיות: י.ח. ברנר, רחל, ח.נ. ביאליק, לאה גולדברג, א. שלונסקי, זלדה (בצעירותה ובבגרותה), יונה וולך (בצעירותה ובבגרותה), חזי לסקלי, דליה רביקוביץ  וחנוך לוין.

​

וקסמן מעצב כל דיוקן כאיקונין של קדוש חילוני, ולצידו מופיעה ציפור מציפורי ארצנו. הציפור מהווה אתריבוט (סמל מזהה) לדמויות המשוררות והמשוררים, הסופרות והסופרים.  וקסמן בוחר עבור כל דיוקן בציפור מסוימת (נחליאלי, דוכיפת, עורבני ועוד) מתוך התאמה לעולם התוכן של היוצרים או מתוך קשר רעיוני המשקף את אישיות היוצר. כך, לדוגמא, מסמל העורב המנקר במצחו של ברנר את חיבוטי נפשו של הסופר, ורחל מסומלת כמשוררת מראשית השירה העברית באמצעות ציפור הנחליאלי, הציפור הראשונה שהכיר וקסמן בילדותו. בתרבויות שונות לציפור משמעויות רבות, ואלה מעניקות רבדים נוספים של תוכן לדיוקנאות היוצרים: הציפור מסמלת מעוף פיזי ורוחני, את הנפש, הנשמה, הדמיון, ארעיות ונדודים, במקורות היהודיים זו השכינה ובנצרות היונה מסמלת את רוח הקודש.

​

ב"תמונת מחזור" מפגיש וקסמן את  שני העולמות בהם יוצר: עולם הכתיבה ועולם הציור. בציור דרמטי ועז מבע, במשיחות מכחול סוערות ועוצמתיות חורט האומן בצבע האקריליק הסמיך  ומעצב את דיוקנאות היוצרים בני הדורות השונים. באמצעות הדיוקנאות האלה יוצר האומן תמונה נוסטלגית ונוגה של הארץ שהייתה ואיננה עוד.

​

וקסמן מחבר בין הדיוקנאות השונים  באמצעות סיפור מסגרת של כיתה מדומיינת -כיתת גיבורי ילדותו ומורשתם התרבותית ואנשי רוח נערצים שהלכו לעולמם. כך מתאר וקסמן את "תמונת המחזור" בשפתו הציורית: "זו תמונת מחזור של אבותינו המתים. ביאליק הוא המנהל עם הציפורה הנחמדת על ראשו, ברנר הוא המורה לספרות ואיתו העורב, רביקוביץ עם העורבני היא היפיופה של השכבה, וגולדברג עם האוח שבא אל הלילה - היא סגנית המנהל..."

​

רינה גנוסוב,

אוצרת התערוכה.

***